הסביבה בה חיים בני האדם נתונה לקרינה מייננת ממקורות שונים - מהחלל החיצון, מהקרקע וממקורות מלאכותיים. הקרינה הטבעית הכוללת לה חשופה אוכלוסיית כדור הארץ היא מסדר גודל של כ- 1.5 - 3.0 מיליסיוורט לאדם בשנה בממוצע, בהתאם לאזור הגיאוגרפי. באזורים מסוימים על פני כדור הארץ נחשפים בני האדם לרמות קרינה נמוכות של כ- 0.3 מיליסיוורט בשנה ובאחרים מגיעה קרינת הרקע הטבעי לכ- 5 מיליסיוורט ואפילו לכ- 8 מיליסיוורט לאדם בשנה.
מקור חלק מהקרינה - כ- 0.5 מיליסיוורט בשנה - ביסודות רדיואקטיביים טבעיים הנפוצים בקליפת כדור הארץ: רדיום 226 (226Ra) ובנותיו, תוריום 232 (232Th) ובנותיו ואשלגן 40 (40K). בניינים המיועדים לשהיית בני אדם בנויים מחומרי גלם המופקים מקליפת כדור הארץ ולכן אדם השוהה בתוך בניין חשוף גם לקרינה הנובעת מהיסודות הרדיואקטיביים המצויים במוצרי הבנייה.
קרינת הרקע ממקורות טבעיים בישראל עומדת על כ- 1.5 - 1.8 מיליסיוורט בממוצע בשנה.
בהתבסס על התקן הבינלאומי להגנה מקרינה (המכונה BSS115), שגובש על ידי תאגיד של ארגונים בינלאומיים - ILO, WHO, IAEA ואחרים והופק ע"י הועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית IAEA בשנת 1996 ועל המלצות נציבות האחוד האירופי (RP122 משנת 1999) מתייחס גם התקן הישראלי לתעשיית מוצרי הבניה כאל "עיסוק" (practice) המביא להגדלת מידת החשיפה של האוכלוסייה לקרינה מייננת ולפיכך טעון מעקב, בקרה והגבלה לרמה הנמוכה האפשרית על פי עקרונות בטיחות הקרינה
ALARA ( As Low As Reasonably Achievable ).
פרסום ת.י. 5098 מציב את ישראל בשורת המדינות המובילות בעולם בפיתוח תורה וכלים להגבלת חשיפת האוכלוסייה לקרינה ממוצרי בנייה וגיבוש תקנים שיבטיחו את יישום ההגבלות האלה. אמות המידה הרדיולוגיות עליהם מבוסס התקן נקבעו על ידי הועדה המקצועית-תורתית לפיקוח על הקרינה בישראל.
בהתאם לכללי ההגנה מקרינה המקובלים בעולם, נועד התקן להגביל את מנת הקרינה הנוספת (dose constraint) מעל לרמת ייחוס (reference level) מוגדרת, הנגרמת על ידי מוצרי הבנייה מהם עשויים קירות המבנה, הרצפה והתקרה, לרמה התואמת סיכון בריאותי נמוך המוגדר כסביר (acceptable) ע"י הגופים המקצועיים הבינלאומיים והמוצדק בשיקולים חברתיים-כלכליים כוללים.
יצוין כי התקן אינו בא להגדיר גבול בין רמה "בטוחה" לרמה "מסוכנת", אלא לאפשר בקרה מסודרת של הרשויות על ריכוז הרדיואיזוטופים ממקורות טבעיים במוצרי בניה, מבלי לפגוע באפשרות להשתמש ברב המוחלט של מוצרי הבניה המיוצרים בישראל מחומרי גלם מקומיים.
למען הסר ספק תקן זה לא נועד לקבוע את רמת הקרינה המרבית המותרת במבני מגורים אלא להגביל את תרומת מוצרי הבנייה לרמה זו, כאמור לעיל, בלבד.
מדדי התקן נשענים בחלקם על המלצות נציבות האיחוד האירופי הנ"ל ובחלקם על המלצות הוועדה הבינלאומית להגנה רדיולוגית (ICRP) כפי שהוצגו בפרסום מס' 82 של הוועדה משנת [2000 ICRP], אולם חורגים מהן משיקולים מקומיים, כלהלן:
מסה מרחבית | מקרינת גמא | מרדון | מנת ייחוס כוללת |
---|---|---|---|
1500 < | 0.25 | 0.85 | 1.10 |
600 - 1500 | 0.20 | 0.35 | 0.55 |
600 > | 0.15 | 0.35 | 0.50 |
התקן קובע תכולה מרבית מותרת של יסודות רדיואקטיביים טבעיים במוצרי בנייה ומשמש כלי חישובי לבדיקת עמידתו של מוצר בנייה בדרישות תכולה אלה. הדרישות מתייחסות לריכוזי היסודות הרדיואקטיביים כמתואר להלן, בתלות בעובי המוצר ובמסה המרחבית (משקל ליחידת נפח) שלו.
הגבלת מנת הקרינה מבוטאת בתקן באמצעות אינדקס ריכוז האקטיביות, המוגדר לכל רדיואיזוטופ כיחס בין ריכוז האקטיביות C הנמדד במוצר (גודל המופיע במונה) והריכוז הגבולי Cl המחושב למוצר (המופיע במכנה). אינדקס ריכוז האקטיביות I של מוצר המכיל יסודות A1, A2, … An
בעלי ריכוזי אקטיביות C(A1), C(A2), … C(An) מתקבל כסכום המנות:
באשר C(A1)L, C(A2)L, … C(An)L מבטאים את הערכים הגבוליים המותרים לכל אחד מהיסודות A1, A2, An בנפרד. אינדקס ריכוז האקטיביות I של המוצר הוא לפיכך סכום אינדקסי ריכוזי האקטיביות של כל אחד מהיסודות במוצר.
מוצר בנייה עומד בדרישות התקן כאשר I ≤ 1 הן ממדדי הקרינה הכוללת, הן מקרינת גמא בלבד, המוגדרים למוצרים השונים על פי מסתם המרחבית כמפורט בטבלה להלן:
סוג מוצר הבניה | מסה מרחבית (ק"ג למ"ק ) | מדד הקרינה הכוללת | מדד קרינה גמא |
---|---|---|---|
לא מיועד לחיפוי | 1500 < | 1 | 0.4 |
600 - 1500 | 0.6 | 0.35 | |
600 > | 0.5 | 0.3 | |
מוצר חיפוי | 1500 < | 0.8 | 0.32 |
600 - 1500 | 0.48 | 0.28 | |
600 > | 0.4 | 0.24 | |
הערה: ערכי מדדי הקרינה למוצרי חיפוי הינם 80% מהערכים שנקבעו למוצרי בנייה שאינם מיועדים לחיפוי. |