פח כתום, כחול, סגול וחום: המדריך המעשי למחזור ביתי שבאמת עובד

בכל שכונה בישראל אפשר למצוא היום מגוון פחים צבעוניים: כתום, כחול, סגול, חום, ירוק ועוד מתקנים ייעודיים לבקבוקים, לסוללות ולבגדים. ובכל זאת, רבים מאיתנו עומדים מול הפח עם קופסת יוגורט ביד ולא בטוחים לאן היא שייכת. הבלבול מובן: הכללים משתנים לעתים בין רשויות, החומרים באריזות מגוונים, והמידע לא תמיד נגיש. אבל הפרדה נכונה בבית היא אחד הצעדים הפשוטים והאפקטיביים ביותר שכל משק בית יכול לעשות למען הסביבה, והיא גם יכולה לחסוך כסף לרשות המקומית ובסופו של דבר לתושבים.

למה זה בכלל חשוב

רוב הפסולת הביתית בישראל עדיין מגיעה להטמנה. הטמנה דורשת שטחים פתוחים, יוצרת סיכון לזיהום קרקע ומי תהום, ופסולת אורגנית שמתפרקת בה משחררת גזי חממה. בנוסף, הרשויות המקומיות משלמות היטל על כל טון פסולת שמוטמן, והעלות הזו מגולגלת בסופו של דבר אל התקציב העירוני.

כאשר פסולת מופרדת נכון, חלקה הופך לחומר גלם חדש: נייר ממוחזר, פלסטיק לתעשייה, מתכות, זכוכית וקומפוסט לחקלאות. כל אריזה שמגיעה לפח הנכון היא אריזה אחת פחות בהטמנה. וכשאריזה מגיעה לפח הלא נכון, היא עלולה לזהם את כל המשלוח ולגרום לכך שגם חומרים טובים יישלחו בסוף להטמנה.

הפח הכתום: אריזות

הפח הכתום מיועד לאריזות מכל הסוגים, למעט קרטון וזכוכית. כאן נכנסות אריזות פלסטיק כמו בקבוקי שמפו וסבון, קופסאות יוגורט וגבינה, שקיות ועטיפות, אריזות מתכת כמו פחיות שימורים ופחיות שתייה, ואריזות קרטון משקה כמו קרטוני חלב ומיץ. הכלל הפשוט: אם זה עטף מוצר שקניתם, וזה לא קרטון וזכוכית, זה כנראה שייך לכתום.

כדאי לרוקן את האריזות משאריות מזון ולשטוף אותן קלות כשיש צורך. אין חובה לשטוף ביסודיות, אבל אריזה מלאה ברוטב או בשמן פוגעת באיכות החומר הממוחזר. מה שלא נכנס לכתום: מזון, טיטולים, כלים חד פעמיים מלוכלכים ומוצרים שאינם אריזות, כמו צעצועים שבורים.

הפח הכחול והקרטוניות

הפח הכחול מיועד לנייר: עיתונים, מכתבים, מחברות, פלאיירים ודפי מדפסת. את הקרטונים הגדולים, כמו קופסאות של משלוחים ומוצרי חשמל, יש להכניס לקרטוניה, המתקן הייעודי לקרטון שקיים בשכונות רבות. חשוב לשטח את הקופסאות כדי שיתפסו פחות מקום. נייר מלוכלך בשומן, כמו קופסאות פיצה שספגו שמן, ומגבות נייר משומשות אינם מתאימים למחזור נייר.

הפח הסגול: זכוכית

בשנים האחרונות הוצבו ברשויות רבות פחים סגולים לאריזות זכוכית: צנצנות, בקבוקי יין ובקבוקי רטבים. אין צורך להוריד את התוויות, אבל רצוי להסיר מכסים ולרוקן את התכולה. שימו לב: זכוכית של חלונות, מראות, כוסות שבורות וכלי פיירקס אינה שייכת לפח הסגול, משום שהרכב החומר שלה שונה ועלול לפגוע בתהליך המחזור.

בקבוקי שתייה שיש עליהם פיקדון כדאי להחזיר לנקודות האיסוף בחנויות ובמכונות ההחזרה. כך מקבלים בחזרה את הפיקדון והבקבוקים עוברים במסלול המחזור הייעודי שלהם.

הפח החום: פסולת אורגנית

בחלק מהרשויות קיימת הפרדה של פסולת אורגנית לפח חום, ובאחרות לפח ירוק עם מכסה חום או לפתרון דומה. זהו אחד הזרמים החשובים ביותר, משום שפסולת מזון מהווה חלק גדול מהפח הביתי. כאן נכנסים שאריות מזון, קליפות פירות וירקות, שאריות קפה ותה, קליפות ביצים ולעתים גם מפיות נייר משומשות. הפסולת האורגנית הופכת לקומפוסט או לאנרגיה.

כדי שההפרדה תהיה נוחה, כדאי להחזיק פח קטן עם מכסה במטבח ולרוקן אותו לעתים קרובות. מי שיש לו חצר יכול לשקול גם קומפוסטר ביתי, שמאפשר להפוך את שאריות המזון לדשן לגינה.

מה לעשות עם כל השאר

יש פסולת שלא שייכת לאף אחד מהפחים הרגילים, ומחייבת טיפול נפרד:

• סוללות: מכלי איסוף ייעודיים ברשתות ובמוסדות ציבור
• פסולת אלקטרונית ומכשירי חשמל: נקודות איסוף, ולעתים איסוף מהבית בתיאום
• נורות פלורסנט וחסכוניות: נקודות איסוף ייעודיות
• בגדים וטקסטיל: מתקני איסוף ייעודיים או תרומה
• גזם ופסולת גינה: פינוי לפי הנחיות הרשות
• תרופות שפג תוקפן: נקודות איסוף בבתי מרקחת שמשתתפים בכך
• פסולת בניין ורהיטים גדולים: פינוי מסודר דרך הרשות או קבלן מורשה

איך הופכים את זה להרגל

הסוד להפרדה מוצלחת הוא נוחות. אם כל פח נמצא במקום אחר בבית, קשה להתמיד. מומלץ להקצות פינה במטבח או במרפסת השירות עם כמה מכלים קטנים או שקיות בצבעים שונים, ולרוקן אותם בכל יציאה מהבית. ילדים יכולים להיות שותפים מצוינים: הם לומדים מהר ונהנים מהאחריות.

כדאי גם להיכנס לאתר הרשות המקומית ולבדוק את ההנחיות המדויקות, שכן יש הבדלים בין ערים. חלק מהרשויות מפעילות אפליקציות שמסבירות לאן שייך כל פריט ומראות היכן נמצאים הפחים הקרובים. ובמקביל, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פסולת היא לייצר פחות ממנה: לקנות מוצרים עם פחות אריזה, להשתמש בבקבוק רב פעמי ולהעדיף שקיות בד.

גם ברמת הבניין אפשר לעשות הרבה. ועד בית יכול לפנות לעירייה ולבקש הצבה של פחים נוספים בחצר המשותפת, לתלות שלט קטן ליד חדר האשפה שמסביר מה נכנס לכל פח ולעדכן דיירים חדשים בכללים. בבניינים שבהם הדיירים משתפים פעולה, רואים במהירות ירידה בכמות הפסולת המעורבת ופחות עומס על פח האשפה הרגיל. וככל שיותר שכנים מפרידים, כך ההרגל הופך לנורמה ולא למאמץ אישי.

מחזור ביתי אינו דורש מאמץ גדול, אלא קצת ידע והרגל. כשכל משק בית מפריד את האריזות, הנייר, הזכוכית והפסולת האורגנית, הכמות שמגיעה להטמנה קטנה משמעותית, והחומרים חוזרים לשימוש. זה צעד קטן לכל אחד מאיתנו, אבל בקנה מידה של עיר שלמה ההשפעה גדולה מאוד.