טאבו, רמ״י או חברה משכנת: איפה רשומה הדירה ולמה זה משנה לכם
לא כל דירה רשומה בטאבו. מה ההבדל בין רישום בלשכת רישום המקרקעין, ברשות מקרקעי ישראל ובחברה משכנת, מה בודקים בנסח ואיך זה משפיע על העסקה.
כשקונים דירה, קונים למעשה זכויות. והשאלה היכן הזכויות האלה רשומות, ומה בדיוק רשום שם, היא מהחשובות בעסקה כולה. רבים מניחים שכל דירה בישראל רשומה בטאבו על שם בעליה, אבל המציאות מורכבת יותר: חלק גדול מהדירות רשום במקומות אחרים, לעתים במשך עשרות שנים. ההבדל אינו טכני בלבד. הוא משפיע על הבדיקות שיש לערוך, על משך העסקה, על העלויות הנלוות ולעתים גם על האפשרות לקבל משכנתא. היכרות עם שלושת המרשמים העיקריים מאפשרת להבין מה עורך הדין בודק, ולמה.
שלושה מקומות שבהם נרשמות זכויות
המרשם הראשון והמוכר הוא לשכת רישום המקרקעין, הטאבו בפי כול. זהו המרשם הרשמי של המדינה, וכל מה שנרשם בו גלוי לציבור. המרשם השני הוא רשות מקרקעי ישראל, שמנהלת את הקרקעות שבבעלות המדינה ורושמת את זכויות החוכרים בהן כל עוד לא נרשמו בטאבו.
המרשם השלישי הוא החברה המשכנת: החברה שבנתה את הפרויקט, או חברה שמונתה לכך, ומנהלת רישום פנימי של בעלי הזכויות בדירות עד שהבניין יירשם כבית משותף. זה המצב בשכונות חדשות, וגם בלא מעט שכונות ותיקות שבהן הליך הרישום מעולם לא הושלם.
הסיבה לריבוי המרשמים היא שרישום בטאבו מחייב שלבים מקדימים: חלוקת הקרקע למגרשים, רישום הבניין כבית משותף והצמדת חלקים לכל דירה. התהליך הזה, שנקרא לעתים פרצלציה ורישום, יכול להימשך שנים רבות אחרי האכלוס.
טאבו: הרישום החזק ביותר
זכות שרשומה בטאבו נהנית מהמעמד המשפטי המלא. המסמך שמשקף את הרישום הוא הנסח, ואפשר להפיק אותו באופן מקוון תמורת אגרה. בנסח מופיעים זיהוי הנכס לפי גוש, חלקה ותת־חלקה, שטח הדירה, שמות הבעלים וחלקו של כל אחד מהם.
לא פחות חשוב מה שרשום מעבר לבעלות. משכנתא לטובת בנק, הערת אזהרה לטובת רוכש קודם, עיקול של נושה, צו הריסה, זיקת הנאה שמאפשרת לאחר לעבור בשטח, או הערה על בנייה חריגה – כל אלה מופיעים בנסח, וכל אחד מהם מחייב טיפול לפני שמשלמים.
בבית משותף יש לבדוק גם את התקנון ואת צו רישום הבית המשותף. שם מפורט אילו חלקים הוצמדו לכל דירה: חניה, מחסן, גג או חצר. חניה שהמוכר משתמש בה שנים אינה בהכרח רשומה על שמו, ורק המסמכים האלה, יחד עם תשריט הבית המשותף, נותנים תשובה.
בעלות או חכירה: מה ההבדל המעשי
רוב הקרקעות בישראל שייכות למדינה, ומי שבונה עליהן מקבל זכות חכירה לתקופה ארוכה, בדרך כלל לעשרות שנים עם אפשרות הארכה. בנסח יירשם אז שהדירה בחכירה ולא בבעלות. עבור רוב הדירות העירוניות ההבדל המעשי קטן, במיוחד כשהחכירה מהוונת, כלומר דמי החכירה שולמו מראש לכל התקופה.
בשנים האחרונות מתבצע מהלך של העברת הבעלות לחוכרים בדירות מגורים עירוניות, ורבים מהם הפכו או יהפכו לבעלים מלאים. כשהחכירה אינה מהוונת, או כשמדובר בנכס במושב, בקיבוץ או בקרקע בעלת מעמד מיוחד, התמונה שונה: ייתכנו תשלומים לרשות בעת מכירה או בנייה, ונדרשת הסכמתה להעברת הזכויות.
לכן בדירה שרשומה בחכירה מבקשים לראות את חוזה החכירה, ובודקים מה תקופתו, אם הוא מהוון ואילו מגבלות הוא כולל.
דירה שרשומה בחברה משכנת
כשהדירה אינה רשומה בטאבו, המסמך המרכזי הוא אישור זכויות שמפיקה החברה המשכנת. הוא מפרט מי בעל הזכויות, ואם רשומים אצלה משכנתא, עיקול או התחייבות אחרת. לאישור יש תוקף קצר, ולכן מפיקים אותו סמוך לחתימה ושוב לפני התשלום האחרון.
מאחר שאין נסח, הבדיקה מתפרסת על כמה מקורות. בודקים ברשם המשכונות אם שועבדו הזכויות, מבקשים את שרשרת החוזים מהרוכש הראשון ועד המוכר הנוכחי, ולעתים בודקים גם ברשות מקרקעי ישראל. בעסקה כזאת אי אפשר לרשום הערת אזהרה בטאבו, והחברה המשכנת רושמת במקומה התחייבות בספריה.
העברת הזכויות כרוכה בהמצאת אישורים לחברה ובתשלום דמי טיפול. גם הבנק שנותן משכנתא לקונה נדרש למסמכים נוספים, כמו התחייבות של החברה לרשום משכנתא לטובתו. כל זה אינו סיבה להימנע מהעסקה, אבל הוא מאריך אותה ומחייב עורך דין שמכיר את התהליך.
מה בודקים לפני שחותמים
הבדיקה הבסיסית היא התאמה: האם מי שמוכר הוא מי שרשום, והאם מה שנמכר הוא מה שרשום. מספר תעודת הזהות של המוכר צריך להיות זהה לזה שבמרשם, ושטח הדירה והצמדותיה צריכים להתאים למציאות. כשהמוכר הוא יורש, מיופה כוח או כונס נכסים, יש לבדוק את המסמך שמסמיך אותו. עורך הדין יעבור בין היתר על הפרטים הבאים:
- נסח עדכני או אישור זכויות מהימים האחרונים
- משכנתאות, עיקולים והערות, ואופן הסרתם עד למסירה
- הצמדות: חניה, מחסן, גג וחצר, לפי המסמכים ולא לפי ההרגל
- התאמה בין הרישום להיתר הבנייה ולמצב בפועל
- חובות לרשות המקומית, לוועד הבית ולחברה המשכנת
מיד לאחר החתימה רושם עורך הדין של הקונה הערת אזהרה, או התחייבות מקבילה בחברה המשכנת. הרישום הזה מונע מהמוכר לבצע עסקה סותרת, ומגן על הקונה מפני נושים של המוכר. כל עוד לא נרשם, אין להעביר סכומים משמעותיים.
אחרי העסקה: למה חשוב להשלים את הרישום
קבלת המפתח אינה סוף הדרך. כדי לרשום את הדירה על שם הקונה נדרשים אישורים שאין עליה חובות: אישורי מס שבח ומס רכישה, אישור מהרשות המקומית על תשלום ארנונה והיטלים, ובדירה בחכירה גם אישור מרשות מקרקעי ישראל כשהוא נדרש. רק אז מוגש התיק לרישום.
יש רוכשים שמזניחים את השלב הזה אחרי שנכנסו לדירה, ומגלים את המחיר כעבור שנים. אישורים פוקעים, המוכר עבר לחו״ל או הלך לעולמו, והשלמת הרישום דורשת איתור יורשים והליכים משפטיים. בלי רישום מסודר קשה למכור את הדירה, למשכן אותה או להוריש אותה בפשטות.
גם מי שגר שנים בדירה שרשומה בחברה משכנת יכול לברר מה מעכב את הרישום בטאבו ומי אחראי לקדם אותו. במקרים רבים האחריות מוטלת על החברה שבנתה, והחוק קובע לוחות זמנים להשלמת הרישום.
המרשם הוא הזיכרון המשפטי של הנכס, ומה שלא רשום בו כראוי עלול להפוך לבעיה בדיוק ברגע הלא נכון. לפני שקונים, חשוב לדעת היכן הדירה רשומה, מה מופיע שם ומה נדרש כדי להעביר את הזכויות. אחרי שקונים, חשוב לוודא שהרישום אכן הושלם. זו עבודתו של עורך הדין המלווה את העסקה, ולכן כדאי לבחור עורך דין שמתמחה במקרקעין, לשאול אותו שאלות ולהבין את התשובות.