הבדידות השקטה של הגיל השלישי: איך מזהים אותה ואיך בונים מחדש קשרים
בדידות בגיל המבוגר משפיעה על הבריאות ועל מצב הרוח, ולעתים קרובות היא סמויה. כך מזהים אותה, ואילו דרכים קיימות לחזור לקשר ולקהילה.
היא לא תמיד נראית מבחוץ. אדם מבוגר יכול לחייך לשכנים במדרגות, לענות בטלפון בקול עליז לילדים, ובכל זאת לבלות את רוב שעות היום לבד, בלי שיחה אמיתית עם אף אחד. בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה, ובשנים האחרונות היא זוכה ליותר תשומת לב מצד אנשי מקצוע ומערכות בריאות ורווחה בעולם. הסיבה פשוטה: מתברר שהיא משפיעה לא רק על מצב הרוח, אלא גם על הבריאות הגופנית ועל התפקוד. הבשורה הטובה היא שאפשר לזהות אותה ולעשות הרבה כדי להפיג אותה.
בדידות ובידוד: לא אותו דבר
כדאי להבחין בין שני מושגים קרובים. בידוד חברתי הוא מצב אובייקטיבי, שבו לאדם יש מעט קשרים ומפגשים עם אחרים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין אלה שיש לו בפועל. אפשר לגור לבד ולא להרגיש בודדים, ואפשר להיות מוקפים במשפחה ובכל זאת להרגיש לבד, למשל כשאין עם מי לשתף את מה שעובר עליך באמת.
ההבחנה הזאת חשובה, כי היא מזכירה שהפתרון אינו רק להגדיל את מספר המפגשים. לפעמים מה שחסר הוא קשר משמעותי אחד, שיחה עמוקה, תחושה שמישהו מקשיב ושאתה עדיין חשוב למישהו.
למה דווקא בגיל המבוגר
הגיל השלישי מביא איתו שורה של שינויים שעלולים לכרסם ברשת החברתית. הפרישה מהעבודה מנתקת מהעמיתים ומהשגרה. חברים ובני זוג מתים או עוברים לגור קרוב לילדים. הילדים עסוקים בחייהם ולעתים גרים רחוק. בעיות בריאות, ירידה בשמיעה או בראייה וקשיי ניידות מקשים על יציאה מהבית ועל השתתפות בפעילויות.
גם המעבר לשימוש בטכנולוגיה עלול להעמיק את הפער. כשהמשפחה מתנהלת בקבוצות ווטסאפ ובשיחות וידאו, מי שלא מרגיש בנוח עם הכלים האלה עלול להרגיש מחוץ לתמונה. ויש גם גורם רגשי: מבוגרים רבים מתביישים להודות שהם בודדים, מחשש שייתפסו כחלשים או כנטל, ולכן הם לא מבקשים עזרה.
בחלק מהמקרים הבדידות מגיעה בבת אחת, למשל אחרי פטירת בן או בת זוג. במקרים אחרים היא מצטברת לאט, כמעט בלי שמרגישים, כשבכל שנה נשארים קצת פחות חברים וקצת פחות סיבות לצאת מהבית.
הסימנים שכדאי לשים לב אליהם
בני משפחה וחברים יכולים לזהות סימנים שמעידים על בדידות, גם כשהמבוגר עצמו לא מדבר עליה. שינויים בהתנהגות הם לרוב הרמז הראשון. כמה סימנים נפוצים:
- הימנעות מפעילויות שבעבר נהנה מהן ויציאה מועטה מהבית
- שיחות טלפון ארוכות במיוחד, או לחלופין הימנעות ממענה
- הזנחה של המראה החיצוני, של הבית או של התזונה
- שינויים בשינה, עייפות מתמשכת או חוסר שקט
- דיבור על כך שאף אחד לא צריך אותו או שהוא מטריד את כולם
- תלונות גופניות חוזרות שאין להן הסבר רפואי ברור
חשוב לזכור שחלק מהסימנים האלה עשויים להעיד גם על דיכאון או על בעיה רפואית אחרת. במקרה של סימנים כאלה, כדאי לעודד את המבוגר לפנות לרופא המשפחה, שיכול להעריך את המצב ולהפנות לטיפול מתאים במידת הצורך.
מה יכולים לעשות בני המשפחה
הדבר הראשון הוא פשוט להיות שם, בצורה קבועה וצפויה. שיחת טלפון יומית קצרה, ביקור שבועי קבוע או ארוחת שישי משותפת יוצרים עוגנים שהמבוגר יכול לצפות להם. האיכות חשובה לא פחות מהכמות: שיחה שבה באמת מקשיבים, שואלים שאלות ומתעניינים שווה יותר מביקור חפוז מול הטלוויזיה.
אפשר גם לשתף את המבוגר בחיים שלכם בדרכים חדשות. לבקש את העצה שלו, לשתף אותו בהחלטות, להזמין אותו לאירועים של הנכדים או ללמד אותו להשתמש בשיחות וידאו. תחושת המשמעות והשייכות היא תרופה חזקה לבדידות. ואם אתם גרים רחוק, אפשר לגייס שכנים, חברים או מתנדבים שיבקרו באופן קבוע.
הקהילה: מועדונים, חוגים והתנדבות
ברוב היישובים בישראל קיימות מסגרות שנועדו בדיוק למטרה הזאת. מועדונים לגיל השלישי, מרכזי יום, מתנ״סים ומרכזים קהילתיים מציעים פעילות חברתית, הרצאות, חוגי התעמלות, אמנות ומוזיקה. למי שמתקשה לצאת מהבית, יש ארגונים שמפעילים מתנדבים שמבקרים מבוגרים בודדים בביתם או מתקשרים אליהם באופן קבוע.
ההתנדבות עצמה היא דרך מצוינת להפיג בדידות. מבוגרים רבים מוצאים משמעות רבה בעזרה לאחרים, בין אם בבתי ספר, בבתי חולים, בעמותות או בקהילה. ההתנדבות מעניקה סדר יום, קשרים חדשים ותחושה של תרומה. מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות יכולות לעזור לאתר את המסגרות המתאימות באזור המגורים.
הצעד הראשון של המבוגר עצמו
למי שמרגיש בודד, הצעד הראשון הוא לעתים הקשה ביותר. כדאי להתחיל בקטן: להתקשר לחבר ותיק שלא דיברתם איתו זמן רב, לנסות חוג אחד, להצטרף לקבוצת הליכה או לשבת על ספסל בגינה הציבורית בשעות שבהן יש שם אנשים. לא כל ניסיון יצליח, וזה בסדר. הקשרים נבנים בהדרגה.
כדאי גם לזכור שהבדידות אינה כישלון אישי, אלא מצב שקורה לאנשים רבים, במיוחד בתקופות של שינוי. לבקש עזרה ממשפחה, מחברים או מאנשי מקצוע הוא סימן של כוח ולא של חולשה. וכשהתחושה כבדה במיוחד, שיחה עם עובד סוציאלי או עם איש מקצוע בתחום בריאות הנפש יכולה לעזור מאוד.
גם חיית מחמד יכולה לעזור לחלק מהמבוגרים. כלב קטן או חתול מעניקים חברה, שגרה ותחושה של אחריות, וכלב גם מזמין יציאה מהבית ושיחות עם שכנים בגינה. עם זאת, חשוב לוודא שהמבוגר מסוגל לטפל בחיה ושיש מי שיעזור בעת הצורך.
לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה אך לא בלתי נמנעת. זיהוי מוקדם של הסימנים, נוכחות קבועה ומשמעותית של המשפחה, שימוש במסגרות הקהילתיות, התנדבות וצעדים קטנים של המבוגר עצמו יכולים לבנות מחדש רשת של קשרים, ולהחזיר לחיים תחושה של שייכות, עניין ושמחה.
