ילדים ירוקים: איך מחנכים לשמירה על הסביבה ולמיחזור דרך החיים היומיומיים בבית

ילדים שומעים הרבה על שינויי אקלים, על פלסטיק בים ועל בעלי חיים בסכנת הכחדה. לפעמים בגן, לפעמים בבית הספר, ולפעמים בסרטונים ברשת. המידע הזה חשוב, אבל לבדו הוא עלול להרגיש מופשט, רחוק ואפילו מפחיד. מה שבאמת מעצב את היחס של ילדים לסביבה הוא מה שהם רואים ועושים בבית, יום אחרי יום. הורים לא צריכים להיות מומחי אקולוגיה או לנהל אורח חיים מושלם כדי לגדל ילדים שאכפת להם. מספיק לשלב כמה הרגלים פשוטים בשגרה, ולעשות אותם ביחד.

למה דווקא בבית

ילדים לומדים בעיקר מחיקוי. הם רואים איך ההורים מתנהגים, ומאמצים את ההרגלים כנורמה. ילד שגדל בבית שבו ממיינים פסולת, מכבים אורות ביציאה מחדר ולוקחים שקית רב פעמית לסופר, יחשוב שזה פשוט מה שעושים. זה לא דורש הסברים ארוכים או הטפות. ההתנהגות היומיומית מדברת בעד עצמה.

יתרון נוסף של הבית הוא שהוא מאפשר לילדים לראות את התוצאות. כשהם רואים כמה פסולת המשפחה מייצרת בשבוע, איך פח האריזות מתמלא, או איך הקומפוסט במרפסת הופך לאדמה, הנושא הופך מוחשי. ובעיקר, הבית הוא מקום שבו ילדים יכולים לקחת אחריות אמיתית ולהרגיש שהם משפיעים, תחושה חשובה מאוד מול נושא שנראה לפעמים גדול מדי.

מיחזור כמשחק משפחתי

בערים רבות בישראל יש כיום כמה סוגים של פחים ומתקנים למיחזור: פחים לאריזות, לנייר וקרטון, לזכוכית ולבקבוקים, ובחלק מהרשויות גם הפרדה של פסולת אורגנית. לילדים, המיון הזה יכול להיות משחק. אפשר לתת לילד תפקיד של אחראי מיחזור בבית, להכין מדבקות צבעוניות לפחים הביתיים, או לצאת יחד לרוקן את השקיות לפחים בחוץ.

כמה רעיונות להפוך את המיחזור למעניין:

• להכין יחד טבלה עם תמונות של מה הולך לכל פח, ולתלות אותה במטבח.
• לשטוף יחד אריזות לפני שמשליכים אותן, ולהסביר למה זה חשוב.
• לאסוף בקבוקים ולהחזיר אותם יחד, ולתת לילד להחליט מה לעשות עם הפיקדון.
• לערוך מבצע שבועי של מציאת חפצים שאפשר לתקן או לתת להם שימוש חדש.
• לבקר במרכז מיחזור או בפארק סביבתי, אם יש כזה באזור.

להפחית לפני שממחזרים

מיחזור הוא חשוב, אבל הוא לא הפתרון היחיד, ולא הראשון. עדיף בהרבה לצמצם את הפסולת מלכתחילה ולהשתמש שוב בדברים. זה מסר שילדים יכולים להבין היטב: הפסולת הכי טובה היא זו שלא נוצרה בכלל. בקבוק מים רב פעמי לבית הספר, קופסת אוכל במקום שקיות ניילון, ושקיות בד לקניות הם צעדים פשוטים שהילדים יכולים לקחת עליהם אחריות.

גם התיקון והשימוש החוזר הם הזדמנות לימודית. במקום לזרוק צעצוע שבור, אפשר לנסות לתקן אותו יחד. בגדים שהילדים גדלו מהם אפשר להעביר לבני דודים, לחברים או לתרומה. וקרטונים, גלילי נייר וצנצנות יכולים להפוך לחומרי יצירה. כך הילדים לומדים שלחפצים יש ערך, ושלא כל דבר צריך להיות חדש.

מים, חשמל ואוכל

מעבר לפסולת, יש עוד תחומים בבית שבהם אפשר לחנך לחיסכון ולשמירה על משאבים. במים, אפשר ללמד לסגור את הברז בזמן צחצוח שיניים, לקצר מקלחות, ולהשקות את הצמחים במרפסת במים שנאספו מהמזגן או משטיפת ירקות. בחשמל, לכבות אורות ומכשירים כשיוצאים מהחדר, ולא להשאיר את המזגן פועל בחדר ריק.

באוכל, אחד הנושאים החשובים הוא בזבוז מזון. ילדים יכולים להשתתף בתכנון הקניות, לעזור לבדוק מה יש במקרר לפני שקונים עוד, ולהציע רעיונות לשימוש בשאריות. בישול משותף של ארוחה משאריות יכול להפוך לאתגר משפחתי מהנה. ואם יש מקום, גינת ירק קטנה במרפסת או בחצר מלמדת על הדרך שבה מזון גדל, ומעוררת הערכה למה שמגיע לצלחת.

לצאת לטבע

קשה לאהוב משהו שלא מכירים. ילדים שמבלים זמן בטבע, בטיולים, בחוף הים, בפארקים ובשמורות, מפתחים קשר רגשי לסביבה שהוא הבסיס לרצון לשמור עליה. ישראל מציעה מגוון עצום של מסלולים מתאימים למשפחות, מנחלים בצפון ועד מכתשים בדרום, וגם בתוך הערים יש פארקים ושטחים פתוחים.

בטיולים אפשר לשלב פעילויות שמחזקות את הקשר לסביבה: לזהות צמחים וציפורים, לאסוף פסולת שמצאנו בדרך, ולהקפיד על הכלל של להשאיר את המקום נקי יותר משמצאנו אותו. אפשר גם להשתתף במבצעי ניקיון קהילתיים של חופים או פארקים, שמאורגנים מדי פעם על ידי רשויות וארגונים. ילדים שמשתתפים בפעילות כזו מרגישים שהם חלק מקהילה שאכפת לה.

בלי חרדה ובלי הטפה

חשוב לזכור שילדים רגישים, ומידע על בעיות סביבתיות גדולות עלול לעורר אצלם דאגה ואפילו חרדה. התפקיד של ההורים הוא לא להסתיר את המציאות, אלא להציג אותה בהתאם לגיל, ובעיקר להדגיש את מה שאפשר לעשות. כשילדים מרגישים שיש להם תפקיד ושהפעולות שלהם חשובות, התחושה היא של העצמה ולא של חוסר אונים.

וחשוב גם להימנע מהטפה ומאשמה. אף משפחה לא מושלמת, וגם בבית הכי ירוק יש פעמים שקונים משהו בניילון או נוסעים ברכב כשאפשר היה ללכת ברגל. מה שחשוב הוא הכיוון, לא השלמות. דברו בפתיחות על הבחירות, שתפו את הילדים בהחלטות, ותנו להם להציע רעיונות משלהם. הם יפתיעו אתכם.

אפשר גם לחבר את הנושא לקהילה הקרובה. ילדים יכולים להציע לוועד הבית להוסיף מתקן לאיסוף סוללות, לארגן עם חברים מהכיתה איסוף ספרים ומשחקים למסירה, או לכתוב מכתב לרשות המקומית עם רעיון לשיפור בשכונה. פעולות כאלה מלמדות שהקול שלהם נשמע, ושהשינוי יכול להתחיל גם מילד אחד.

לסיכום, חינוך סביבתי מתחיל בבית, בהרגלים קטנים שחוזרים בכל יום. מיון פסולת, צמצום וחיסכון, תיקון ושימוש חוזר, זמן בטבע ושיחה פתוחה ומעצימה יעזרו לגדל ילדים שאכפת להם מהעולם סביבם, ושיודעים שגם להם יש כוח להשפיע.